<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' עדות והזמה פ"ב</h1>
<h2>דף ל:</h2>
מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בתלמוד ולא בדרך ארץ הרי זה בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם, שחזקה שהוא עובר על רוב העברות שבאו לידו. לפיכך אין מוסרין עדות לעם הארץ ואין מקבלין ממנו עדות אלא אם כן הוחזק שהוא עוסק במצות ובגמילות חסדים ונוהג בדרכי הישרים ויש בו דרך ארץ מקבלין עדותן, אע"פ שהוא עם הארץ ואינו לא במקרא ולא במשנה. וכל מי שקבל עדות עם הארץ קודם שתהיה לו חזקה זו, או קודם שיבאו עדים ויעידו שהוא נוהג במצות ובדרך ארץ, [הרי זה הדיוט ועתיד ליתן את הדין, שהרי מאבד ממונם של ישראל על פי רשעים. וכן הבזוין] פסולין לעדות מדבריהם והם האנשים שהולכין ואוכלין בשוק בפני כל העם, וכגון אלו שהולכין ערומים בשוק בעת (או) שעסוקין במלאכה מנוול[ת] שאין מקפידין על הבשת, שכל אלו חשובין ככלב ואין מקפידין על עדות שקר. ובכלל אלו האוכלין צדקה של גוים בפרהסיא, אע"פ שאיפשר להם שיזונו בצנעא מהן, מבזין עצמן לכך (ניזק). [מה בין פסול לעדות מן התורה לפסול מדבריהם. שהפסול מן התורה שהעיד עדותו] בטלה אע"פ שלא הכריזו עליו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, וכל הפסול מדבריהם (זכות) צריך הכרזה. לפיכך כל עדות שהעיד קודם שהכריזו עליו מקבלין, שלא לאבד זכות העם, שהרי לא ידעו שהוא פסול [ואין פסולו אלא מדבריהם. עד אחד נאמן באסורין אע"פ שהוא פסול] לשאר עדיות, שהרי רשע בעבירה ששחט שחיטתו כשירה ונאמן לומר כהלכה שחטתי, אבל החשוד על דבר אינו נאמן על [שלו אבל נאמן הוא על] של אחרים. לפיכך החשוד על דבר יכול לדון בו ולהעיד בו לאחרים. חזקה אין אדם חוטא כדי שיהנו אחרים. כיצד, נאמן עם הארץ לומר, פירות פלוני מעושרים הן. ונאמן הנחשד למכור בשר בכור [לומר] בשר פלוני חולין הוא.
רשעים פסולין להעיד מן התורה, שנאמר [שמות כ"ג], אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס, מפי השמועה, אל תשת רשע עד. ואפילו עד כשר שידע בחברו שהוא רשע ואין הדיינין מכירין רשעו אסור לו להעיד עמו, אע"פ שהוא עדות אמת, מפני שמצטרף עמו ונמצא זה הכשר השית ידו (עמו) [עם] הרשע עד שנתקבלה עדותו. וכ"ש עד כשר שיודע בעדות לחברו וידע שהע(י)ד [השני שעמו] עד שקר, שאסור לו להעיד, שנאמר, אל תשת ידך עם רשע. איזהו רשע, כל שעבר עברה שחייבין עליה מלקות, שהכתוב קראו רשע, שנאמר [דברים כ"ה], והיה אם בן הכות הרשע. וכל שכן למחוייב מיתת בית דין שהוא פסול, שנאמר [במדבר ל"ה], אשר הוא רשע למות. ואם עבר עברה מדברי סופרים פסול מדבריהם. כיצד, אכל בשר בהמה בחלב, או שאר נבלות ושקצים וכיוצא בהן, לתאבון או להכעיס, או שחלל יום טוב ראשון, או שלבש שעטנז שהוא טווי ונוז פסול לעדות מן התורה. אבל אם אכל בשר עוף בחלב, או שחלל יום טוב שני של גליות, או שלבש בגדי צמר שאבד בו חוט של פשתן פסול מדבריהם. עוד יש רשעים הפסולין להעיד, אע"פ שהן בני תשלומין [ואינן בני מלקות הואיל ולוקחין] ממון שאינו שלהן בחמס, אע"פ שהחזירו, פסולין מעת שגנב או גזל. וכן עד זומם, אע"פ שהוזם עד לאחר כמה ימים על אותה העדות. וכן מלוה ולוה ברבית קצוצה שניהם פסולין מן התורה. אבל באבק רבית פסולין מדבריהם. החמסנים והם הלוקחים קרקע או מטלטלין שלא ברצון הבעלים, אע"פ שנותנין ממון, והרועים בהמת עצמן, אפילו גסה, פסולין, שחזקתן פושטין יד בגזל ומניחין בהמתן לרעות בשדות אחרים. ומגדלי בהמה דקה בארץ ישראל פסולין, אבל בחוצה לארץ כשרים. ומותר לגדל בהמה גסה בכל מקום. המוכסין, הואיל וחזקתן ליקח יתר מדבר הקצוב להן בדין המלכות ולוקחין היתר לעצמן, סתמן פסולין. אבל גבאי מנת המלך סתמן כשרין, עד שיודע שלקחו אפילו פעם אחת יותר מן הראוי לגבות ואז פסולין. מפריחי יונים בישוב פסולין, שחזקתן שגוזלין יונים של אחרים בחנם. וכן (ל)סוחרי שביעית והן בני אדם שיושבין בטלין, ומתחילין לישא (למתן) [וליתן] בפירות שביעית. וכן המשחק בקוביא, והוא שלא תהיה לו אומנות אלא הוא, הואיל ואינו עוסק בישוב העולם הרי זה בחזקת שהוא אוכל מן הקוביא [ש]הוא אבק גזל. ולא בקוביא בלבד אמרו, אלא אפילו בקלפי אגוזים ורמנים. וכן לא יונים בלבד אלא אפילו הממרים [ב]בהמה חיה ועוף ואומר כל הקודם חבירו [או] כל הנוצח חברו יטול בעליו שניהם. וכן כל כיוצא בשחוק זה. והוא שלא תהיה לו אומנות אלא שחוק זה. וכל אלו פסולין מדבריהם. אריס שלקח דבר מועט מן הפירות שבכרו בימי ניסן וימי תשרי קודם שתגמר מלאכתו, אע"פ שלקח שלא מדעת בעל השדה, אינו גניבה וכשר לעדות, שאין בעל השדה מקפיד על זה. וכן כל כיוצא בזה.
